אז איך הכל התחיל....
איפהשהוא בסוף שנת 2016 הרגשתי שאני פשוט חייבת אוויר. החיים, המשפחה, שלושה ילדים, העבודה.... הרגשתי שאני חייבת קצת "לבד". רק אני עם עצמי. עושה מה שבא לי, הולכת לאן שאני רוצה, רעבה אוכלת, לא רעבה לא אוכלת... אין "הוא נגע לי", " הוא עשה לי" וכל מיני הברקות של הילדים, ופשוט רק אני.
אז צלצלתי לבוס המדהים שלי, וביקשתי חופשה (למרות שבדיוק שנייה לפני כן חזרתי משבוע בברצלונה עם המשפחה). הוא אישר (מדהים, כבר אמרתי?) ומיד התחלתי בהכנות.
לא היה לי יותר מידי זמן להתכונן, אבל היי - ספונטני.
טסתי לראשון עד חמישי, עם מסלול שבניתי לעצמי אחרי שיטוטים רבים באינטרנט. כל מיני קבוצות פייסבוק ואתרים כאלו ואחרים, הביאו למסקנות מאוד ברורות מה מתאים לי ומה פחות. על מה אני רוצה להשקיע את הזמן שלי, ומה יחכה לטיול הבא.
הגעתי למדריד עם ראש פתוח לראות, לחוות, ובעיקר להתאוורר. עוד כשנפרדתי מהבעל והילדים ונכנסתי לרכב, ההתרגשות כבר הייתה בשיאה. זו הייתה הפעם הראשונה שנסעתי ממש ממש לבד - בלי חברה, בלי גוף מארגן. לבד.
בתור מי שאוהבת לתכנן ולעשות לבד, לא הייתה לי בעיה עם זה. להיפך. זה רק העצים את ההתרגשות, והייתי באמת באמת בעננים.
כשהגעתי לעיר, והתחלתי להסתובב ברגל, ידעתי מיד שבחרתי את היעד הנכון. מדריד היא עיר תוססת, חיה ובועטת, עם המון מקומות לראות, לטייל בהם, לבלות בלילות... כיף גדול.
אז התאהבתי...
וכאן התחיל הרומן שלי עם מדריד...
בעוד פחות מחודש אני טסה שוב, והפעם גם בעלי מצטרף.
מקווה שגם הוא ידבק בחיידק, ומקווה שאתם תפיקו את המירב והמיטב מהבלוג הזה.
אתם מוזמנים להתייעץ איתי בכל שאלה שעולה על מדריד, ועל תיירות בכלל.
רינת
בתמונה - אני, על רקע בניין העירייה. רוצים להגיע? לכו ברגל עד לתחילת רחוב גראן ויה.
איפהשהוא בסוף שנת 2016 הרגשתי שאני פשוט חייבת אוויר. החיים, המשפחה, שלושה ילדים, העבודה.... הרגשתי שאני חייבת קצת "לבד". רק אני עם עצמי. עושה מה שבא לי, הולכת לאן שאני רוצה, רעבה אוכלת, לא רעבה לא אוכלת... אין "הוא נגע לי", " הוא עשה לי" וכל מיני הברקות של הילדים, ופשוט רק אני.
אז צלצלתי לבוס המדהים שלי, וביקשתי חופשה (למרות שבדיוק שנייה לפני כן חזרתי משבוע בברצלונה עם המשפחה). הוא אישר (מדהים, כבר אמרתי?) ומיד התחלתי בהכנות.
לא היה לי יותר מידי זמן להתכונן, אבל היי - ספונטני.
טסתי לראשון עד חמישי, עם מסלול שבניתי לעצמי אחרי שיטוטים רבים באינטרנט. כל מיני קבוצות פייסבוק ואתרים כאלו ואחרים, הביאו למסקנות מאוד ברורות מה מתאים לי ומה פחות. על מה אני רוצה להשקיע את הזמן שלי, ומה יחכה לטיול הבא.
הגעתי למדריד עם ראש פתוח לראות, לחוות, ובעיקר להתאוורר. עוד כשנפרדתי מהבעל והילדים ונכנסתי לרכב, ההתרגשות כבר הייתה בשיאה. זו הייתה הפעם הראשונה שנסעתי ממש ממש לבד - בלי חברה, בלי גוף מארגן. לבד.
בתור מי שאוהבת לתכנן ולעשות לבד, לא הייתה לי בעיה עם זה. להיפך. זה רק העצים את ההתרגשות, והייתי באמת באמת בעננים.
כשהגעתי לעיר, והתחלתי להסתובב ברגל, ידעתי מיד שבחרתי את היעד הנכון. מדריד היא עיר תוססת, חיה ובועטת, עם המון מקומות לראות, לטייל בהם, לבלות בלילות... כיף גדול.
אז התאהבתי...
וכאן התחיל הרומן שלי עם מדריד...
בעוד פחות מחודש אני טסה שוב, והפעם גם בעלי מצטרף.
מקווה שגם הוא ידבק בחיידק, ומקווה שאתם תפיקו את המירב והמיטב מהבלוג הזה.
אתם מוזמנים להתייעץ איתי בכל שאלה שעולה על מדריד, ועל תיירות בכלל.
רינת
בתמונה - אני, על רקע בניין העירייה. רוצים להגיע? לכו ברגל עד לתחילת רחוב גראן ויה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה